<h1>ראבי"ה סימן אלף קי"ח</h1>
<h2>דף קיב.</h2>
ואמר רב נחמן אמר שמואל אין מניחין כלי תחת בשר עד שיכלה כל אדמומית שבו מנא ידעי אמר מר זוטרא משתעלה תימרתו א"ל רב אשי דילמא תתאה מטא עילאה לא מטא אלא אמר רב אשי לית ליה תקנתא עד דמייתי תרי גללי דמילחא ושדא ביה ובתר הכי שייף ליה. ובהלכות גדולות (דקל"ג רע"ג) כתב דדווקא תרי גללי אבל טפי לא שפוסק הדם ונעכר ומתערב עם השומן. וכן פסק רש"י. ולפי זה אנן לא בקיאינן בהכי [ו]ירא שמים ימלח לאווזין קודם צלייתן מלח דבישול ויניח עד שיעור שהיה יכול לבשלו וידיחנו והזב ממנו אז הכל מותר בלא שימ(ו)ת מלח שהרי היה יכול לבשלו. ורבינו זקיני (סי' רע"ד) כתב דלא נפיק כולי דמא אפילו בכי האי גוונא בשביל שצולה אותן שלימין. ואין נראה כלל שהרי היה יכול לבשלם. ויש שנוהגין שמקבלין השומן במחבת ומרתיחין אותו ואומרים שעל ידי הדחה כלה. וטועים בדבר שכל שכן שהדם רותח ואוסר השומן ועוד (לסוחטו אסור) הבי דוגי שמקבלין בו והשומן אסור שהרי נוטף רותח הדם לתוכו, ואפשר לסוחטו אסור, גם כאן אע"פ שנפרד זה מזה אסור. ושמעינן טעמא דהיתירא ולא ישרו בעיניי. ואע"ג דאמרינן (פסחים ע"ד ע"א) האי מולייתא שריא ואינו אוסר בעבור הדם ממקום למקום וכן במליחה, שאני התם שכל שעה טרוד לפלוט ואינו בולע, שאם לא כן לעולם לא נאכל בשר. וירא שמים יצא ידי חובתו כדפרישית לעיל.
